<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ב</h1>
<h2>דף ס.</h2>
מסקינן בפרק אף על פי (כתובות ס' א'), חלב האדם מותר באכילה אף על פי שבשר האדם אסור באכילה בעשה (ע"פ רמב"ם מאכ"א פ"ג הל' ב') כאשר בארנו (ל"ת קכ"ז), ובתורת כהנים פרשת שמיני (פרק ד' ה"ד) גרסינן ומביאה בכריתות פרק דם שחיטה (כ"ב א') יכול יהא דם חלב ובשר של מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתו ת"ל הוא טמא למעטם, אבל אסרו חכמים לגדול לינק אותו מן השדים אלא חולבת אשה לתוך הכלי, וגדול שינק מן השד כיונק מן השרץ ומכין אותו מכת מרדות (רמב"ם שם הל' ד' ע"ש), עוד פוסק שם רב יוסף כדברי רבי יהושע בן לוי, שיונק תינוק והולך אפילו ד' וחמש שנים ואם גמלוהו ופירש שלשה ימים או יותר, מחמת בוריו ולא מחמת חוליו כדאיתא בירושלמי (כתובות פ"ה הל' ו'), אינו חוזר ויונק והוא שגמלוהו אחר ארבעה ועשרים חדש אבל בתוך זמן זה אפילו גמלוהו חדש או שנים מותר לחזור ולינק עד סוף ארבעה ועשרים חדש (רמב"ם שם הל' ה'). גרסינן בירושלמי דעבודה זרה (פ"ב הל' א') ומביאה מקצתה בגמרא שלנו בפרק חרש ביבמות (קי"ד א') תני יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואין חוששין לא משום שקץ ולא משום טומאה.
